שום דבר אינו מקרי, דברים שצריכים קורים ולפעמים אני מוצא את עצמי חושב על שרשרת אירועים שהובילו לאירועים משמעותיים ומגלה שהכול , אבל פשוט הכול אינו מקרי...
בלתי אפשרי לכתוב על תחנות בדרך שעברתי מבלי להתיחס לתחנה משמעותית אחת יהיה בלתי אפשרי.
התחנה הבאה שלי מתחילה בחנות הלחמים הקטנה מהרצליה. את החנות הכרתי עוד בימי הסדיר שלי, מקום קטן בהרצליה פיתוח שמכר לחמים, סנדביצ'ים ובישקוטים מדהימים. את המקום גיליתי במקרה, לאחר בילוי באזור תעשיה בפיתוח, אני זוכר אותי מביט במקום הקסום, בלחמים המדהימים המוקפים חפצים מדהימים לא פחות. המקום היה ניראה כמערה קסומה מלאה כל טוב. מהר מאוד הפך המאורע החד פעמי לקבוע ובסופי השבוע הייתי נוסע אל המקום הקטן, קונה חצי כיכר לחם בצל וקצח, סנדביץ פלוט צפתית ובישקוטים. את הסנדביץ הייתי מחסל עד היציאה, הלחם היה מגיע עד הבית ושם מוצא את מקומו בפיות כל בני המשפחה (שהיתמכרו מהר מאוד ללחמים החמוצים מהרצליה) והבישקוטים היו פשוט מתעדים מאריזת הצלופן כלא היו.
נכון שהמוצר היה מדהים, אבל זה לא הכל. החלל, העיצוב, המראה הכללי והאריזות הבלתי שיגרתיות היו מעשירות את החויה והפכו אותי למכור. מכור לטעמים, לריחות, לאוירה ולאנשים במקום. סוף מערכה ראשונה.
כחלק מחיפוש העבודה, תפסה אתי עיניי מודעת דרושים קטנה למנהל משמרת למסעדה בהרצליה פיתוח. המודעה היתה ללא מראה מקום וכתובת, רק מספר טלפון ואיש קשר. צלצלתי וקבעתי פגישה, כשהגעתי למקום נדהמתי לקגלות שמדובר במקום הקסום, רק שהוא גדל והפך למסעדה. בחור בשם ליאור ערך איתי ראיון קצר ואמר שייצור קשר בהמשך. כעבור מספר שעות צלצל ומסר שהחליט שהתפקיד יהיה של מועמד אחר, התאכזבתי, ממש רציתי את התפקיד...מבואס עד עמקי נישמתי קפצתי לשלומית וקיטרתי על חיי... שלומית אמרה לי שהיא מכירה את הבעלים של מסעדה קטנה ביהוד שיכול להיות לי אחלה לעבוד שם...את המשך הסיפור כבר גוללתי בפוסט הקודם, אבל לעצלים שביננו רק אציין שמהר מאוד מצאתי את מקומי ב"קלודין" ובא לציון גואל....
עברו שבועיים, צלצול טלפון, ליאור מצידו השני של הקו. תגיד, היית רוצה להתחיל לעבוד? שאל. די מופתע עניתי שאני לא יכול, שהתחלתי כבר במקום אחר ושאשמח להמליץ על מועמדת ראויה לתפקיד. שלומית התחילה לעבוד, ואני, אני העברתי ימים ולילות בביקורים במסעדה, במאפיה, בשיחות עם האנשים והפכתי מהר מאוד לחלק מהנוף המשכתי לפקוד את המקום תוך כדי הכרות עם כל הנפשות הפועלות.
סוף מערכה שניה.
הזמן עבר, סיימתי לעבוד ב"קלודין", מנקודת הסיום הזו ועד לתחילת העבודה במסעדה של ארז המרחק היה ממש קצר. את תחילת הפרק הזה במסלולי העבודה שלי התחלתי במסעדה בהרצליה. שם הכול התחיל, במקום שקניתי לחמים ובישקוטים עמד לו הבר ומלפניו חלל אירוח מעוצב ברוחו של ארז. מהר מאוד גיליתי את האיש מאחורי השם, עבדתי צמוד אליו, החיבור היה מיידי ומהר מאוד התחלתי לבלות בעיצוב ואירגון המראה של המקום, האירועים ופרויקטים מיוחדים שיזם. היה לי את הזכות לשתות בכמויות בלתי ניגמרות את אופיו, דרך התנהלותו והיכולות הבלתי מוגבלות שלו כוירטואוז במטבח.
ארז היה ועודנו אחד השפים המוערכים בארץ, ידע נירחב בקולינריה ובעולם האפיה בפרט, אבל בנוסף לכול אלה, ארז הוא אחד האנשים בעלי הרגישות העיצובית הטובה ביותר שהכרתי. היתה לי הזכות הענקית לראות אותו עובד, להציץ באופן עבודתו ודרך יצירת האומנות שלו.
ארז בלא ידיעתו הפך להיות עבורי אחד מעמודי התווך האסתטים שלי, תמיד ידע כיצד להניח את הדבר הנכון במקום הנכון ויותר מכל דבר אחר, לתת הסברים מנומקים מדוע כך ולא אחרת צריך להיות.
חמש וחצי שנים עבדתי עם האיש, ספגתי ככול שרק היה ניתן לספוג ומשם המשכתי לעצמאות שלי.
סוף מערכה שלישית.
לפני שבועיים קיבלתי טלפון ממשרד יחסי הציבור של ארז, התבקשתי לבצע הפקה עבור האיש. הייתי גאה כל כך ומוקסם מעצם הפניה...למרות ואל אף שכבר עברתי הפקות רבות מורכבות וגדולות היה בהפקה זו מעין סגירת מעגל סימבולי עבורי.
מתכונים - ארז קומרובסקי
צילום - עילית אזולאי
סטיילנג - עמית פרבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה