כמו שכבר הבנתם, (לפחות אלה שהתמידו וקראו הכול...)בבלוג הזה אני מעלה תחנות ונקודות בדרך שלי לעיסוק שלי ב:food styling.
קצת אחרי שגמלה במוחי ההחלטה להפוך לעצמאי ולצאת לעולם הגדול, ישבתי עם עצמי וחשבתי לאן לפנות? כיוונים רבים צצו ועלו, מיד הבחנתי במכנה משותף ברור בין כולם.
היה זה האוכל שקשר בין כולם, אותו האוכל שגרם לי לעסוק בתחום עד כה כשכיר, שוב הופיע ועכשיו אפילו בתשוקה גדולה יותר. החלטתי שזהו התחום שלי, זה המיגרש ואלה השחקנים. אותו התחום שמלווה אותי כבר עשור שלישי מעצם קיומי ועד היום...מעולם לא בחרתי אותו , הוא פשוט בחר אותי.
בשיחת חולין עם חברה טובה (המון החלטות נילקחות אצלי בשיחות מסוג זה אצלי...) החלטתי להרים טלפון לצלם מקסים שעבדנו יחד במספר הפקות במסגרת העבודה הקודמת שלי.
הרמתי טלפון וקבעתי פגישה, הגעתי אל הסטודיו שלו וסיפרתי לו על הרעיון להתחיל ולעשות food styling באופן עצמאי.
בשמחה ענה, לכשיהיה משהו רלוונטי אתקשר וניקבע...הייתי בטוח שתשובה זו מגיעה מעצם היותו אדם נחמד ומקסים מעבר לממוצא ולא מעבר לכך. יצאתי לכיוון הבית ולא ממש ידעתי מה יוליד יום.
הימים חלפו, לאחר מספר ימים יצר איתי קשר אותו צלם ואמר לי שיש הפקה לעיתון הארץ עם חיים כהן ושאל עם בא לי לנסות ולהשתלב פנימה. אני כמאט ונפלתי מהכיסא מרוב התלהבות, ברור עניתי, מה צריך לעשות? צור קשר עם אלי לנדאו (הדוקטור בשבילכם) והוא כבר יעדכן אותך.
הלו, גמגמתי בטלפון...הדוקטור ענה לי ומסר פרטים כלליים ואני הבטחתי להגיע.
הגעתי ביום הצילומים עם פרפרים בבטן כמו נער מתבגר שמגיע לפגישה ראשונה עם נערה שחשק בה מאז ומעולם. חיים והדוקטור עדין לא היו, אני פרקתי את כל הכלים וחיכיתי לבאות.
פתאום, משום מקום הגיע חיים, חייך חיוך קטן, שאל לשמי והתחלנו לעבוד.
כמי שהמום מגודל הזכות, נעמדתי אילם ללא יכולת תרומה ממשית, פשוט הייתי שם וניסיתי לא להפריע.
הצילומים הסתימו ואני הייתי בטוח שבזה תמו שידורנו להיום ולבכלל...
עברו שבועיים, התפרסם המוסף ובו התמונות שעשינו, אני מביט בשם שלי בקטן בצמוד לתמונה והלב שוב דופק.
יומיים אחרי הטלפון צלצל, שוב הדוקטור על הקו. אנחנו צריכים לתאם צילומים, מתי אפשרי? קבענו יום ושעה ושוב ניפגשנו המטבחון שלנו שכלל את חיים, הדוקטור, הצלם הקסום ועבדכם הנאמן.
הפעם כבר דיברנו קצת, הצלחתי להיישיר מבט ולנווט מעט את התהליך. יום הצילום הסתיים והפעם ההרגשה כבר היתה טובה יותר...תחושה של התקדמות ביחסים. עלינו מדרגה.
השבועות חלפו, עוד מדור מצולם ועוד אחד ועוד...חיים, הדוקטור והצלם הקסום הפכו לבילוי קבוע שמתקיים אחת לחודש. באים, משוחחים, צוחקים, אוכלים ועל הדרך גם מצלמים. לפעמים נידמה לי שנפלה בידי הזכות לעבוד בבילוי של חיי... אולי כשתחום העיסוק שלך בוחר אותך אין פשוט ברירה אחרת.
מתכונים - חיים כהן ואלי לנדאו
צילום - דניאל לילה
סטיילינג - עמית פרבר
