במסגרת העבודה שלי, ירקנים, מגדלים ומקומות בהם ניתן להחשף לחומרי גלם טריים הם תמיד מקום שכייף להגיע אליהם.
מקום אחד כזה שאמצתי קרוב לליבי מהרגע שנפתח היה שוק הנמל בתל אביב. השוק המקורה שמנסה לייצר משהו באוירתו המשחזר או המדמה את השוויקם בעולם, בעיקר מצליח לתת במה למגדלים שונים ממקומות שונים שבאים למכור את מרכולתם. היכולת לאגד יחד מעט מכל דבר תחת קורת גג אחת היא פשוט מדהימה בעיני, אבל לא על השוק התישבתי לכתוב.
כחלק מההכנות להפקות שונות, אני פוקד את השוק מספר פעמים בשבוע, בודק מה חדש, רוכש ירקות וחומרי גלם להפקות, שותה אספרסו קצר (הזול והטוב ביותר בעיר) ונוסע חזרה לסטודיו.
הזכות הגדולה בשוק הנמל הוא להכיר את המגדלים עצמם, לנהל איתם שיחה ערה, לשמוע על מה מגדלים, מה עומד להיקטף ומה עומד להעלם מעולמנו בתקופה הקרובה.
אחד מהמגדלים החביבים יותר שפגשתי בביקורי בשוק היה אורי רבינוביץ. אורי מגדל גזרים מסוגים שונים, צנוניות, אבטיח ותפוחי אדמה. כל תקופה והגידולים שאיתה, השנה מתנהלת אצלו ע"פ היבול העונתי.
אחרי שיחה קצרה, הוקסמתי מהאיש ובעיקר משיתוף הפעולה שלו בלחשוף אותי לעולם הקסום של גידולי הטבע. אורי זרק לחלל האויר הצעה להצטרף ליום קטיף של תפוחי אדמה. “תבוא , יכול להיות אחלה, יש קטיף עם קומביין ענק... מרשים מאוד" בטח שאגיע , אמרתי ללא היסוס.
מיד כשיצאתי מהתחם, הרמתי טלפון לדן, הוא תמיד שמח לשמוע על הזדמניות כאלה...קבענו תאריך ונסענו לאורי ליום קטיף. מהקטיף עצמו חזרנו עמוסי יבול שחלקו הפך למנות מענינות וטעימות.
התמונות מיום הצילום והמנות אוגדו לכדי כתבת נושא בגליון ספטמבר של מגזין "דרך האוכל" , אבל השכר האמיתי מכל הפרויקט היה ועודנו ההיכרות עם האיש והחויה העוצמתית שעברנו באותו היום.
