

אחד היתרונות בעבודה שלי היא הזכות לגוון, להכיר ולשנות אוירה כל יום ולפעמים אפילו כמה פעמים ביום.





במסגרת העבודה שלי, ירקנים, מגדלים ומקומות בהם ניתן להחשף לחומרי גלם טריים הם תמיד מקום שכייף להגיע אליהם.
מקום אחד כזה שאמצתי קרוב לליבי מהרגע שנפתח היה שוק הנמל בתל אביב. השוק המקורה שמנסה לייצר משהו באוירתו המשחזר או המדמה את השוויקם בעולם, בעיקר מצליח לתת במה למגדלים שונים ממקומות שונים שבאים למכור את מרכולתם. היכולת לאגד יחד מעט מכל דבר תחת קורת גג אחת היא פשוט מדהימה בעיני, אבל לא על השוק התישבתי לכתוב.
כחלק מההכנות להפקות שונות, אני פוקד את השוק מספר פעמים בשבוע, בודק מה חדש, רוכש ירקות וחומרי גלם להפקות, שותה אספרסו קצר (הזול והטוב ביותר בעיר) ונוסע חזרה לסטודיו.
הזכות הגדולה בשוק הנמל הוא להכיר את המגדלים עצמם, לנהל איתם שיחה ערה, לשמוע על מה מגדלים, מה עומד להיקטף ומה עומד להעלם מעולמנו בתקופה הקרובה.
אחד מהמגדלים החביבים יותר שפגשתי בביקורי בשוק היה אורי רבינוביץ. אורי מגדל גזרים מסוגים שונים, צנוניות, אבטיח ותפוחי אדמה. כל תקופה והגידולים שאיתה, השנה מתנהלת אצלו ע"פ היבול העונתי.
אחרי שיחה קצרה, הוקסמתי מהאיש ובעיקר משיתוף הפעולה שלו בלחשוף אותי לעולם הקסום של גידולי הטבע. אורי זרק לחלל האויר הצעה להצטרף ליום קטיף של תפוחי אדמה. “תבוא , יכול להיות אחלה, יש קטיף עם קומביין ענק... מרשים מאוד" בטח שאגיע , אמרתי ללא היסוס.
מיד כשיצאתי מהתחם, הרמתי טלפון לדן, הוא תמיד שמח לשמוע על הזדמניות כאלה...קבענו תאריך ונסענו לאורי ליום קטיף. מהקטיף עצמו חזרנו עמוסי יבול שחלקו הפך למנות מענינות וטעימות.
התמונות מיום הצילום והמנות אוגדו לכדי כתבת נושא בגליון ספטמבר של מגזין "דרך האוכל" , אבל השכר האמיתי מכל הפרויקט היה ועודנו ההיכרות עם האיש והחויה העוצמתית שעברנו באותו היום.









סתם יום של חול...בלי בוקר כחול
לפני חודש התבקשנו אני ודן לצלם עבור מגזין "דרך האוכל" כתבת נושא לגליון העוסק באירוח בחוץ.
הכתבה היתה סביב נושא עולם הפיקניק שהולך וצובר תאוצה.
אנשים יותר ויותר מתחילים לבלות בילויים שונים בחיק הטבע (גם אם לעיתים, חיק הטבע נמצא בפארק הסמוך לבלוק בו הם גרים).
קבעונו יום צילום, תאמנו מנות, בחרנו כלים וחיכנו שיגיע יום הצילום.
בעולם שבו אנו עובדים, לא חסרים הפתעות (מי שטורח וקורא את כל הרשומות שלי כבר יודע במה מדובר...)
לצילומים השכמנו קום והתיצבנו ליום צילום בשעה חמש בבוקר ע"מ להנות מאור ראשון, רך ונעים, אך להפתעתנו גילינו שבלילה ירד גשם ושהשמיים אפורים לחלוטין.
מה עושים? האוכל כבר מוכן, הכלים כבר נלקחו, הדוגמנים בדרך ומה לעזאזל עושים עכשיו?!????!!!
בצעד כמעט של יאוש החלטנו שהולכים על זה ושננסה לעשות את המקסימום, הכנו את הסט, מיקמנו הכל על יריעות ניילון שניתנות לכיסוי בעת הצורך והתפללנו לטוב.
הדוגמנים הגיעו, מבט של פחד על פניהם..מה אמורים לעשות עכשיו? חייכנו, אמנרנו להם שפשוט יהנו ושנתפוס חלקי פרקי זמן ללא גשם.
על כל ההרפתקעות לא הרחיב כאן, אבל היה פשוט חוויה מדהימה של אירגון, אילתור, המון מצב רוח טוב ובעיקר אנרגיות אדירות של עשיה מרתקת
היום כבר השמיים בהירים, זה הזמן לצאת ולחגוג את הכתבה, להנות מהתמונות ולהבחין בטיפות בין הפינות...
מתכונים – טופולינו, ירושלים
צילום – דן פרץ
סטיילינג – עמית פרבר





חגים בריבוע
יש משהו מענין בתחום העשיה שלנו שתמיד גורם לי לחשוב על הזכות שלנו לחוות חוויות לפני שהם קורות באמת.
בשלהי חופשת הקיץ אנחנו כבר מצלמים עוגות דבש, מתנות וחוגגים את השנה החדשה (מה שלא מונע מאיתנו לשבת ולאכול את עצמנו לדעת עם המשפחות בחג עצמו). בראש השנה אנחנו כבר ממלאים סופגניות דשנות בריבות ומני מתיקה. תוך כדי הדלקת הנרות אנחנו כבר בודקים את הפירות היבשים ומחפשים שתילים לצילום החג הבא. בפורים מחפשים מצות ובפסח מתחילים להפעיל את גלגלי המח על עוגות הגבינה שעומדות בפתח...וחוזר חלילה.
גם השנה כמו בכול שנה יצא לנו לצלם סופגניות חודשים לפני החנוכה ונדהמתי לגלות עד כמה אפשר להריח, לחוש ולחגוג את החג ללא כל קשר לתאריך עצמו.
כל הסט לבש חג, סביבונים התפזרו, נרות אוגדו לאגדים, הודלקו ושימחו את כולם.
יצרנו קרנבל של צבעים, צורות, ריחות והמון אוירה סביב.
מתכונים - מיקי שמו shemo
צילום - דן פרץ
סטיילינג - עמית פרבר
